עונת חפירות 2025 בנחל אשלים

תקופת הברונזה הקדומה (3700/3500-2500 לפנה"ס) היא התקופה בה החל ריבוד חברתי ממוסד. עד תקופה זו בני האדם היו יחסית שווים במעמדם החברתי וביכולתם הכלכלית. החל מתקופה זו אנו רואים שיש אנשים שצוברים יותר רכוש מאחרים, ובונים בתים גדולים יותר ואפילו ארמונות. קיומם של מבנים גדולים, כגון ביצורים, מקדשים ומבני ציבור אחרים, רומז על אנשים שניהלו את פרויקטי הבניה האלה ושיכלו להניע אנשים לעבוד בעבודות שאינן קשורות לקיומם הבסיסי. אחד מאותם יישובים בהם נבנו מבני ציבור גדולים הוא תל ערד, בו זוהו ארמון, מקדש, מבנים ציבוריים אחרים וכמובן חומה המקיפה את היישוב.

אחת מהדרכים להשיג רכוש גדול יותר ומעמד חברתי רם יותר הייתה דרך גישה לחומרים נדירים, יקרים ואקזוטיים. האדם שברשותו הייתה גישה לחומרים אלה, יכול היה לתת אותם לאנשים אחרים ועל ידי כך ליצור מחויבות שלהם אליו. המחויבות הזו מתורגמת בסופו של דבר למעמד חברתי גבוה יותר. בתקופת הברונזה הקדומה החלה הנחושת להיות נפוצה יותר והיא הייתה כנראה אחד מהחומרים הנדירים האלה (אגב, הברונזה, על שמה נקראת התקופה, מופיעה רק בסופה).

אתר נחל אשלים נמצא מעל גדת נחל אשלים, קרוב למוצא הנחל אל הערבה הצפונית. באתר זוהו כ-100 מצבות, שרובן מופנות לכיוון מזרח וכן מספר מקבצים של סיגי נחושת. קירבתו של האתר לערד (כ-32 ק"מ בקו אווירי), והימצאותו על השביל הקצר ביותר בין אתר מכרות הנחושת של פיינן והעיר ערד גרמו לנו לנסות להבין את הקשר בינו ובין ערד, כמו גם לנסות להבין את תפקידה של הנחושת בעליה של היררכיה חברתית ביישוב זה.

עונת החפירות הראשונה בנחל אשלים התקיימה בחורף 2024 וכללה מספר קטן של ריבועי חפירה קטנים. בחפירה ניסינו לזהות את מיקומי הכבשנים הקדומים ואת אזורי עיבוד העופרה והנחושת. תהליך הייצור של הנחושת בתקופות קדומות כלל ריסוק של העופרה (שמגיעה מפיינן כאבן חול ירוקה) לגרגירים והתכה שלה בכבשן שהגיע לטמפרטורה של יותר מ-1000 מעלות צלזיוס. בתקופת הברונזה הקדומה ההתכה התקיימה בכבשן קטן (כ-30X30 ס"מ), שהטמפרטורה הגבוהה הושגה בו על ידי אנרגיית הרוח. הכבשן הוצב בראש גבעה, כשפתחו מופנה אל הרוח. זוהי כנראה הסיבה שאתר נחל אשלים נבחר למטרה זו. הרוח באזור בו הוצבו הכבשנים יכולה להיות עזה מאוד. בסוף תהליך ההתכה, הכבשן, שהיה עשוי מבוץ, נשבר והסיגים שנמצאו בתוכו רוסקו כדי להוציא מהם את טיפות הנחושת שהצטברו בתהליך.

שכבת הסדימנט בראש הגבעה של נחל אשלים היא רדודה למדי ואפשרה לנו למצוא שתי נקודות שבהן היו ממוקמים כבשנים. נקודה אחת הייתה מעל שקערורית בסלע (ספלול) שלקרקעיתה היה דבוק סיג נחושת. נקודה שניה הייתה על מדרגת סלע קטנה הפונה לצפון. הנקודה זוהתה על פי צבעו האדום והלבן של הסלע ובדיקה של הסדימנט שהיה עליו בעזרת מכשיר FTIR שהראתה שהוא נחשף לטמפרטורות גבוהות מ-600 מעלות.

בנוסף, חפרנו אזור סמוך לכבשנים ובו זיהינו שברים של עופרה, סיגים ופחם. על פי הממצאים באזור זה נטחנה העופרה לגרגירים ולאחר ההתכה רוסקו בו הסיגים על מנת להוציא מהם את טיפות הנחושת הקטנות שנשארו בהם. עדויות נוספות להפקת הנחושת היו מקבות אבן, ואבנים שעליהן היו שקערוריות שנוצרו בתהליך הריסוק. אחד מפיסות הפחם שהוצאנו בחפירה תוארכה בעזרת תיארוך פחמן 14 ל-3000-2900 לפנה"ס. תאריך זה נמצא בסוף תקופת הברונזה הקדומה 2. בדיקה של גרגירי העופרה בעזרת מכשיר XRF הראתה שהיא מכילה כמות גדולה של מנגן, ולפיכך מקורם באתר מכרות הנחושת פיינן שנמצא בעבר הירדן.

בחורף 2025 חפרנו ליד המצבות על מנת להבין מי בנה אותן, מתי, והאם נערכו טקסים לידן. תצפיות אנתרופולוגיות מראות שייצור מתכת מתקשר לא פעם לטקסים פולחניים ואנו משערים שכך היה גם בנחל אשלים. על מנת להוכיח זאת, נצטרך להמשיך ולחפור באתר.

המשך המחקר שלנו כולל חפירה נוספת במקבצי הסיגים וניסיון לאתר כבשנים נוספים, על מנת להבין טוב יותר את הטכנולוגיה ששימשה לייצור הנחושת. בנוסף, אנו רוצים להמשיך לחפור במספר נקודות באתר כדי להבין מי היו האנשים שהקימו והשתמשו בו. על מנת לנסות לחבר את האתר לערד ננסה ללכת על מסלול השביל האפשרי בין האתרים ולזהות פריטים השייכים לתקופת הברונזה הקדומה.

חלק חשוב מהפרויקט תהיה חפירה בתל ערד. בחפירה זו ננסה למצוא סימנים לייצור והפצה של נחושת ומוצריה ולהבין יותר טוב את התהליכים שהובילו לעליית ההיררכיה החברתית באזור זה של הארץ, כמו גם את המנגנונים של מסחר וקשר עם תושבי המדבר.

אזור עיבוד העופרה והסיגים. בחזית התמונה ספלול ששימש ככלי אליו נזלה הנחושת המותכת. מעליו ומשמאלו – אבנים ובהן שקערוריות. אבנים אלו שימשו כסדנים לריסוק העופרה והסיגים, צילום: חי אשכנזי