והאיריסים ימשיכו לפרוח
09/03/202560 שנים חלפו מאז הושמעה לראשונה הקריאה "צא לנוף אך אל תקטוף". כיום נדמה כי היא אתנו מאז ומעולם.
הקריאה "צא לנוף אך אל תקטוף" נטמעה בתודעה הישראלית ושינתה דרכי התנהגות שהיו מקובלים עד אותם ימים. ילדים וסוחרים מכרו אז את שלל פרחי בר, שחמסו מהשדות וממורדות ההרים, ברחובות הערים ובשולי כבישי הארץ. משפחות שבו מטיולי השבת כשצרורות פרחים בידיהם. וכל המרבה הרי זה משובח… מרחבי פריחה רבים כמעט ונעלמו מנוף הארץ.
כשהחל המסע להגנת פרחי הבר, ב-1965, הוא נשמע כגחמה של תמהונים. הם זכו לכינויים כ"מחבקי עצים", "שוטים משוטים" וגם "נטורי קרקע". מעטים נתנו לו סיכוי. "תעמידו פקח ליד כל פרח?" נשאלנו.
כיום רבים מתהדרים בהצלחתו של מסע זה. וטוב שכך. זו אחת ההוכחות להצלחתו. רק הכשלון, כידוע, יתום. ויש סימנים נוספים, ממשיים ומשכנעים יותר להצלחה: משטחי נרקיסים, מרבדי כלניות, כתמי רקפות, מקבצי צבעונים ואולי יותר מכל – שדות של איריסים – בגלבוע ובשרון, בנגב, בגליל ובגולן. (כן, ואני קורא להם איריסים ולא אירוסים. מקור שמם בשמה של אלה יוונית, אלת הקשת בענן ולא גחמה של מישהו ב"ועד הלשון העברית").
לא בכדי החברה להגנת הטבע בחרה באיריס כסמלה. אכן – החברה עמדה לימינה של רשות שמורות הטבע, שיזמה את החוק, והפעילה אמצעים רבים ושונים לקידומו.
איריסים, איריסים
כ-20 מיני אִירִיס גדלים ברחבי הארץ. מהם קטנים וצנועים ומהם גדולים ומפוארים – "אצולת" פרחי הארץ.
זריז-הפריחה בין האיריסים הוא איריס הסרגל. את פרחיו התכולים נוכל למצוא, לעיתים, כבר במחצית הראשונה של נובמבר. עליו הם שהקנו לו את שמו: הם ישרים וזקופים, עוביים כרוחבם (3–6 מ"מ) ולחתך שלהם צורת ריבוע.
איריס זה הוא צמח אנדמי, דהיינו אינו גדל בשום מקום אחר בעולם אלא בארץ ישראל וגם בה אינו שכיח. והוא אינו היחיד בכך בין מיני האריסים. הוא פורח בעיקר בכרמל וברמת מנשה אף כי הוא גדל בכל הרי הארץ, מהגליל עד להר עמשא בדרום.
איריס הדומה במבט ראשון לאיריס הסרגל הוא איריס הלבנון. אף הפרח שלו תכול וגם עליו סרגליים. הוא ניכר מאיריס הסרגל בנקודות הרבות שעל עלי הפרח. לפי הספרות הוא גדל, בגליל העליון. אני לא הצלחתי, אף כי ניסיתי, למצאו שם. מאידך הוא מצוי למדי בגולן.
איריס נוסף, צנוע בקומתו ובצבעו הוא איריס ארצישראלי. גם הוא פורח בינואר, מועד בו פורחים גם איריס הסרגל ואיריס הלבנון. הצמחייה החד-שנתית שסביבו הינה עדיין רק פלומה ירוקה. אך לא מזמן נבטה וטרם הספיקה להגביה את קומתה. באביב על הצמחים להגביה את פרחיהם – את "כרזות הפרסומת" שלהם מעל העשבייה, להכריז אני כאן, ולהזמין כך את החרקים. עתה אין לאיריס הארצישראלי סיבה להשקיע אנרגיה בגבעולים גבוהים. פרחיו בולטים גם כך.
לאיריס זה, בשונה מרוב שאר האיריסים תפוצה רחבה מצפון הארץ והא מדרים עד עומר ושמורת מכתש בארי.
דרומה יותר, בהר הנגב, מרום 450 מ' ומעלה, פורח איריס הדומה בצורתו ובגודלו לאיריס הארצישראלי אך צבעו תכול. איריס זה התגלה ב-1943, לראשונה בעולם, בהר הנגב, על ידי טוביה קושניר, בוטנאי מבטיח שנהרג בין הל"ה, כשחשו לסייע לגוש עציון הנצור במלחמת העצמאות. איריס טוביה מוגבל בתפוצתו העולמית רק לפסגות הגבוהות של הר הנגב המרכזי ולהרי אדום.
עוד איריס צנוע, הפורח בכחול, הוא צהרון מצוי. בעבר נקרא איריס מצוי וכונה לרוב גם איריס אחר-הצוהריים, כביטוי לשעות פריחתו. פרחיו נפתחים רק לקראת הצהרים ועם ערב קמלים. התואר "צהרון" הולם אותו.
הצהרון נפוץ בכל רחבי הארץ, לרבות מדבר יהודה ובנגב ומגיע עד למצוק הרמון. במדבר יהודה ובצפון הנגב פרחיו סגולים.
ויש בארץ עוד איריס תכול. גבוה ויפה. אי פה אי שם מזדקרת, בחודשים אפריל-מאי, באמצע שום-מקום, קבוצת פרחים תכולים וגבוהים – לעיתים עד כמטר וחצי. גבעולי הפריחה מסועפים וכל אחד מהם נושא פרחים אחדים. אלה מעידים, לרוב, על בתי קברות מוסלמיים, ולו גם נטושים מזה דורות. האיריסים האלה שתולים. כבר ביוון הקדומה שתלו איריסים בבתי הקברות, כמיצגיה של האלה איריס, שאחד מתפקידיה, כשליחת האלים, היה להביא נשמות של מתים, בעיקר של הנשים, אל "שדות השלווה". והמסורת עברה מעם לעם ומדור לדור.
איריסים צהובים שהם "מינים אדומים"
יש בארץ שני איריסים הפורחים בצהוב (פרט למוטציות צהובות כמו באיריס הארגמן או הגלבוע): איריס הביצות ואיריס ענף. שניהם נכללים בספר האדום של רשות הטבע והגנים, ונחשבים כנתונים בסכנת הכחדה בארץ. כל אחד מהם הוא "מין אדום" – כהגדרה המקובלת על שומרי הטבע לצמחים שסכנת הכחדה מאיימת עליהם.
היו ימים שאיריס הביצות פרח באתרים אחדים לאורך מישור החוף ובעמק יזרעאל. מרובם נכחד. נראה היה שהוא עומד פני סכנת כליה. הוא היה אחד מהצמחים הראשונים, שהועתקו משטחים שגורלם נגזר, לשטחי מקלט, שנראו כמתאימים לו. בינתיים פרצה מלחמת ששת הימים. התגלה האחו הלח בדרום הגולן – שמורת איריס ביצות שבשולי מושב נוב. שמורה זו מוכרת, בעיקר, בשל הנרקיסים הרבים הפורחים בה. פריחתם מתחילה כבר בסוף נובמבר ומסתיימת בסוף ינואר, ואילו על מנת לראות את איריס הביצות יש להגיע לשמורה זו בתחילת חודש מרץ.
איריס הביצות מגיע בארץ ישראל לגבול תפוצתו הדרומי עלי אדמות. כך גם האיריס הענף, שהיה מצוי למדי בצפון ביצות החולה טרום ניקוזן, ועדיין מצוי במעיינות אחדים בשולי עמק החולה. גם מקורו צפוני וגם הוא מגיע כאן לגבול תפוצתו הדרומי. בביצות החולה הוא פרח בשכנות לגומא הפירוס, צמח טרופי, המגיע כאן לגבול תפוצתו הצפוני. מין מפגש מיוחד שכזה. האירס הענף נעלם מהשמורה אך כיום שכיח בה למדי משתילים שהועתקו אליה משיירים שנותרו בשטחים שיובשו. הוא פורח בין תחילת אפריל למחצית מאי.
איריסים, איריסים
כ-260 מיני איריס מוכרים ברחבי העולם ולהם מאות זנים ובני כלאיים. בין אלה מתבלטים ביופיים, בגודלם ובדמותם המיוחדת כ-35 מיני איריס הצומחים רק במזרח התיכון. גבעולי פריחתם גבוהים למדי ובראשם פרח בודד, גדול וכדורי, שלו שישה עלים גדולים ורחבים. שלושה מהם משתפלים מטה ויוצרים משטח נחיתה לחרקים, ושלושה נוספים מזדקפים כדגלים. יחד הם יוצרים מראה כדורי ועגול. זה מקור שמה המדעי של קבוצת האיריסים הזו Oncocyclus. יש הקוראים להם "איריסי ההיכל". אני מציע לקרוא להם "איריסי השושן". לדעתי אחד מהם, מי שאנו קוראים לו כיום איריס הגלבוע, הוא השושן של שיר השירים (הנמקה מפורטת לכך תבוא בכתבה נפרדת).
תחום התפוצה של 10-8 מהאיריסים האלה מוגבל רק לארץ ישראל, דהיינו אנדמיים, אם כי שולי תפוצת אחדים מהם גולשת גם לארצות השכנות. לרובם תחום תפוצה קטן יחסית ואינו חופף (כמעט) את תחומיהם של האיריסים האחרים. ראוי לציין כי המיון של איריסי השושן שנוי במחלוקת בין הבוטנאים ולא תמיד ברור מיהו מי?
בכל אוכלוסייה של איריסים אלה יש מנעד צבעים מכהה לבהיר ולעיתים גם צבעים חריגים ביותר מהצבע השכיח (ר' איריס הארגמן ואיריס ירוחם).
איריסים אלה גדלים בשטחים פתוחים – בשדות מרעה ובבתות-ספר, על גבול האזור הגשום בארץ ואף פעם לא בין סבכי החורש. רק איריס הארגמן צומח באקלים ים-תיכוני. הם זקוקים לאור שמש. מלא. הם נפגעו, ככל הנראה, בידי האדם יותר מכל פרח אחר. סוחרים מאירופה חשקו בקני-השורש שלהם (להלן). חובבי טבע בארץ רצו לראותם בגינותיהם וללא בושה עקרו אותם. אחרים רצו לכלוא אותם בצנצנת. האיריסים נפגעו. אוכלוסיותיהם התדלדלו ותפוצתם הצטמצמה. האיריסים הפורחים כיום ברחבי הארץ הם אולי הדוגמה הבולטת ביותר להצלחת המסע לשמירת פרחי הבר.
איריסי השושן – מהחרמון לירוחם
במרומי החרמון גדל, בפינת שכוחת-אל, הרחק מאתרי הסקי וממסלולי הטיולים פורח איריס יפיפה. יש הקוראים איריס ווסט. מייק לבנה ז"ל – איש החרמון מאז מלחמת ששת הימים ועד ליום מותו, גילה אותו. אירס ווסט דומה מאד לאיריסי הגולן אך הבוטנאים נותנים בו סימנים המייחדים אותו מקרוביו, אף כי לא כולם מקבלים אותם כראויים לייחדו כמין פני עצמו.
דרומה יותר, על בזלות הגולן פורח איריס הגולן. כאמור, יש הגורסים כי איריס החרמון ואיריס הגולן חד הם.
אוכלוסיותיו הגדולות והצפופות ביותר של איריס הגולן גדלות ברום 700-500 מטרים, בעיקר בין צומת המפלים למושב קשת.
איריס הגולן ממזרח לבקע הירדן. ממערב לו האיריס ההדור. זה צומח במזרח הגליל העליון – בעיקר במורדות הרי נפתלי, ליד איילת השחר ובכתמים לאורך נחל דישון. ריכוז יפה שלו יש ממול לתל חצור (מדרום לו).
בשנת 1882 התפרסם ציור של האיריס ההדור בספר של בוטנאי אנגלי בשם Barbey. הציור הלהיט את סוחרי הפרחים באירופה. הם הגיעו ארצה, חרף התלאות בדרכים באותם ימים, שכרו כפריים מקומיים, שעקרו את קני השורש שלו, ושל קרוביו האחרים, שהתגלו בינתיים. יש עדות על גמלים עמוסים לעייפה שהובילו את שללם לנמל חיפה וממנו יוצאו לאירופה. ברור שאוכלוסיותיו הטבעיות נפגעו. האריסים גם לא הצליחו באירופה. תנאי מזג האוויר לא התאימו להם.
לא בכדי האיריס ההדור נושא את שמו. קוטר פרחיו כ-10 ס"מ ולעיתים אף יותר. הוא המאסף בפריחתו בין איריסי השושן ממערב לירדן. הוא פורח בעיקר במשך חודש אפריל.
איריסי השושן צומחים בשטחים עשבוניים המשמשים למרעה. לעיתים קרובות הם צומחים בין וליד צמחים קוצניים שונים.
במזרח השומרון פורח איריס דומה. בעבר נקרא "איריס שומרוני" . כיום רואים בו תת-מין של האיריס ההדור.
בהרי נפתלי, לא הרחק מהאיריס ההדור צומח איריס נצרתי. הוא מוכר יותר מאזור נצרת – עין מאהיל ומגבעת המורה. בשונה מאיריסי השושן האחרים, פרחיו פורחים בדלילות ולא בגושי פריחה צפופים כשאר איריסי השושן.
מנגד לגבעת המורה נשקפים "הרי בגלבוע". במורדותיהם הצפוניים נטוע יער אורנים צפוף ואילו על מדרונותיהם המזרחיים גדל איריס הגלבוע, הזוכה כנראה בטבלת הרייטינג בין האיריסים. המונים עולים אליו לרגל בתחילת מרץ, עת מתרחש שיא פריחתו.
איריס הגלבוע כשמו כן הוא – גדל בגלבוע ורק בגלבוע. מהר ברקן ועד לנחל בזק. כל מי שפורח מחוץ לתחום זה, וגם אם הוא מאד דומה, אינו איריס גלבוע. איריס זה הוא אולי הסמל הטוב ביותר למסע לשמירת פרחי-הבר. קודם קטפו אותו, עקרו אותו. וכיום? עולי הרגל הרבים יעידו…
רוב שטחי פריחתו כלולים בתחומי שמורת הטבע בגלבוע, אולם על מנת לעודד את פריחתו הותרה, על ידי רשות הטבע והגנים, רעיית פרות בתחומיה. איריס זה, כאיריסי השושן האחרים, זקוק לאור שמש מלא. ללא המרעה – העשבייה החד-שנתית הייתה מצילה עליו.
איריס הגלבוע הוא היחיד בין איריסי השושן המדיף ריח (ריח דומה, אך חלש יותר, יש גם לאיריס השחום).
איריס הארגמן הוא הזריז הפריחה בין איריסי השושן. את ראשוני פרחיו נוכל לראות כבר בינואר, אם כי עיקר פריחתו במשך פברואר. הוא צומח במישור החוף, בין בנימינה-חדרה לאשדוד. זהו האזור המאוכלס ביותר במדינה ורבים מבתי גידולו נפגעו, אך שומרי הטבע הצליחו לאתר ולהכריז על שמורות טבע אחדות שיוחדו לו. וישנה שמורת איריסים, והיא אולי המוכרת מכולן – בדרום נתניה. זו שמורה עירונית, שעירית נתניה, ולא רשות הטבע והגנים, יזמה ואחראית עליה.
איריס הארגמן, חרף שמו "המחייב" פורח במנעד גוונים רחב, ארגמן ממש לא נכלל בהם… כמעט ארגמני הוא נראה בנגד לשמש הזורחת או שוקעת. יש פרחים כמעט שחורים, עבור דרך סגול וחום-אדום, ולעיתים יש גם פרחים צהובים. גם החוק ושומריו לא מנעו מ"אוהבי טבע אמיתיים" לעקור את האיריסים הצהובים לגינותיהם.
נמשיך דרומה. בפאתי הנגב פורחים שלושה מיני איריסי השושן.
בגבעות להב ובבקעת ערד צומח האיריס השחום, הכהה בין האיריסים בארץ. צבעו בין שחור לחום. הוא פורח גם בגבעת האנדרטה לחטיבת הנגב בפאתי באר שבע וכן בגבעה מדרום לכניסה לתל ערד. לאחרונה התברר כי גם איריסים הפורחים בשולי הכביש העולה מסוסיתא לגולן הם איריס שחומים.
בשולי מוצב סופה, הזכור מקרב הגבורה שהתנהל בו ב-7 לאוקטובר, פורח איריס בצבע סגול. זהו איריס הנגב, שהפרח שלו קטן יותר מ"אחיו" הצפוניים. גם עליו קטנים וצרים יותר, כיאה לצמחים הפורחים על גבול המדבר. הוא גדל על קרקע חולית או קרקעת לס המעורבת בחול, בתחום שבין ה"עוטף" ועד אזור רביבים והלאה להר קרן. בשנים גשומות הוא פורח בשפע. בשנות בצורת הוא מוציא פרח או שניים, ויש שנים שאינו פורח כלל.
האֵלה איריס היא אלת הקשת בענן. בהתאם היינו מצפים למצוא בין פרחי האיריס שלל צבעים. ואכן לאיריסים שונים צבעים שונים. בכל אחד מהם יש שונות-מה בשמורת איריס ירוחם שמצפון לעיירה ירוחם יש פרחים הפורחים בשלל צבעים. זהו איריס ירוחם.
שמורת איריס ירוחם מוכרת ביום וגם ווייז מכיר אותה. יש גם שילוט על כביש 204 המכוון אליה.
השנה הייתה 1963. בסיס משואה של צה"ל קם זה עתה. טנקים החלו "לחרוש" את השטח. צבי חורש, אחד הפקחים הראשונים של רשות שמורות הטבע יצא לראות ולאתר מהם הנזקים העלולים להיגרם לשטח. הוא גילה אז את הריכוז הגדול הזה של איריס ירוחם. גבולות האיריסים סומנו מיד, ובתאום עם הצבא, האימונים הוגבלו אל מחוץ לשטחם. עוד לפני החוק להגנת פרחי הבר.
אולי יעניין אותך גם
קטגוריות