תחנה מס' 3 - באר המים
אודיו TripTalk גן לאומי תל ערד
אם אין מים אין חיים, הארכיאולוגים זאב הרצוג, ויהודה גוברין, וסאס פיאלקו שהדריכה כאן משנות השבעים, יספרו לנו את סיפורם של המים בעיר.
גוברין: אחת השאלות המרכזיות בהקשר של העיר הכנענית היא 'למה היא הפסיקה להתקיים?' 'למה לא נושבו אחריה כמו בתילים אחרים ישובים נוספים?'. ערד נמצאת באזור של ספר מדבר, אנחנו נמצאים בנגב. הנגב המקראי. כלומר זה אזור יבש שאין בו מקורות מים חיים ולכן מי שרוצה להתיישב בנגב כמו למשל אברהם אבינו, היה חייב לפתח מקורות מים מלאכותיים.
הרצוג: הבעיה שבאזורים האלה ישנה התאיידות מאד גבוהה, מתוך המאגר הזה שנניח עומקו היה שלשה מטר, לפחות שני מטר היו מתאדים במשך השנה ולכן כמות המים שהם היו יכולים להשתמש בה הייתה הרבה יותר מצומצמת.
גוברין: צריך לדעת איפה לחפש את המים, צריך לדעת לבצע את הפעולה שמגיעה למים, וצריך לדעת לתחזק את כל המערכת הזו.
הרצוג: בניגוד לתילים שהמרכז שלהם הוא גבוה ויש להם מדרונות מהצדדים, כאן השוליים הם גבוהים והמרכז הוא הנמוך. וללא ספק זה נוצר בצורה מכוונת כדי שמי הגשמים, גם אם הם לא היו רבים, יזרמו פנימה אל המרכז ויישארו בתחומי העיר ולא יגלשו החוצה.
סאס: אם תעמדו, תסתכלו סביבכם, תראו שכל העיר היא כמו מניפה, שגולשת אל הבור. אבל רגע, זה בור או באר?
גוברין: צריך להבין את ההבדלים בין בור לבאר למפעל מים. בור המים קולט את מי הגשמים שניגרים על פני השטח מפתחו, ולמעשה זהו חלל אטום שמתמלא מים ממי הגשם שיורדים ונכנסים אל הבור מפתחו. באר מים היא למעשה חלל חפור או חצוב או בנוי אל תוך הקרקע לעומק שיכול להגיע גם לעשרות ואפילו למאות מטרים […] אל מי התהום.
הרצוג: נניח שהיה להם עומק של שמונה מטר אז גם אם התאדו שני מטר העליונים עדיין נשארו להם שישה מטר של מים מתחתיהם. אני חושב שהם החליטו לצמצם את ההיקף, את השטח של פני המים על ידי חפירה לעומק כלומר שיהיה להם שטח קטן יותר, אבל תוך כדי, לדעתי, ללא ידיעה מראש הם העמיקו עדי כדי כך, לעומק של כעשרים מטר והגיעו למפלס מי תהום ואז הם יכלו לשאוב את המים מהבאר שנוצרה.
גוברין: מפעל המים הזה קולט גם את פני השטח כפי שעושה בור מים רגיל אבל בהקשר של תל ערד זה כל האגן של העיר ובנוסף הבאר מגיעה אל חלל תת קרקעי שעדיין לא נחפר שמגיע למי תהום מקומיים.
לאחר שמפעל המים קרס הוא חודש שוב בתקופה הישראלית, ובתקופה הישראלית הוא נבנה על ידי אותן אבני צור גדולות ומשמעותיות שרואים בחלק המרכזי של מפעל המים. בתקופות המאוחרות, בעיקר בתקופה הרומית והביזנטית, מפעל המים חודש שוב באבני גזית מסותתות שאותן יש לייחס בעיקר לתקופת הורדוס.
סאס: הבור, הבאר, כל כך חשובים שליידם נבנה מבנה מרובה תאים, וכך אתם יכולים גם לזהות אותו. , ושם ישב כנראה מי שהיה מופקד על המים. מי שמופקד על חלוקת המים הוא למעשה זה ששולט בחיים.
קריין: [הכוונה] נלך שמאלה על השביל, לכיוון דרום מערב, ונטפס במעלה הרחוב העתיק עד אשר נגיע אל הבית הערדי, זהו הבית המקורה.
מדריך קולי מונגש:
תחנה מס' 3 – באר המים
מדריך: וואו! קראתי על הבאר הזו! ראיתי אותה בתמונות! באיורים! בציורים! ובשרטוטים! ועכשיו אני ממש יכול לגעת באבנים שלה, וואו כמה שהיא עמוקה (הד)! כל כך חם כאן, לדעתי הבאר הזו הייתה חשובה מאוד לתושבים שחיו כאן.
גוברין: אנחנו נמצאים בנגב. הנגב המקראי. כלומר זה אזור יבש שאין בו מקורות מים חיים ולכן מי שרוצה להתיישב בנגב כמו למשל אברהם אבינו, היה חייב לפתח מקורות מים מלאכותיים.
מדריך: וזה בדיוק הרעיון של הבאר הזו! באר היא בור עמוק מאוד באדמה שמגיע עד למי התהום. אבל רגע, מה הם מי תהום? הגשם יורד על האדמה. המים מחלחלים לעומק עד שהם מגיעים אל שכבה חזקה של סלע בעומק האדמה ושם הם נאספים. אתם יודעים שיש הרבה מים בעומק האדמה. הבאר עמוקה מאוד והיא מגיעה עד למים האלה. ואז האדם יכול בקלות להוריד דלי שקשור אל חבל, לאסוף מים בעזרת הדלי ולמשוך אליו את החבל מעלה. מדהים! (סאונד של לגימה) אבל זו לא סתם באר!
סאס: אם תעמדו, תסתכלו סביבכם, תראו שכל העיר היא כמו מניפה, שגולשת אל הבור.
מדריך: זאת אומרת שהבאר הזו גם עוזרת לבני האדם לשאוב מים עמוקים שנמצאים עמוק באדמה, אבל גם אוספת אליה את מי הגשם שיורדים על העיר. רואים? הבאר נמצאת במקום הכי נמוך בעיר, ואז מי הגשם שיורדים על העיר זורמים אל תוך הבאר. הבאר בעצם שומרת בתוכה גם את מי הגשם.
הרצוג: נניח שהיה להם עומק של שמונה מטר אז גם אם התאדו שני מטר העליונים עדיין נשארו להם שישה מטר של מים מתחתיהם.
מדריך: [הכוונה] נלך שמאלה על השביל, ונטפס במעלה הרחוב העתיק עד אשר נגיע אל הבית הערדי, אני כבר מחכה לזה! זהו הבית המקורה.
אולי יעניין אותך גם
קטגוריות
גני שמורה קשורים